את הדרך אי-אפשר לראות, אם רואים זה לא זה
המקור החשוב ביותר להבנת הפילוסופיה של הדאו (הדרך, בסינית: 道, Dao), שם כללי ביותר לזרמים במחשבה הסינית הקדומה, שיצאו נגד המסורת וההיררכיה, הוא 'ג'ואנג דזה', אנתולוגיה המיוחסת לג'וּאנג ג'וֹ (Zhou Zhuang) , פילוסוף ומשורר סיני בן המאה ה-4 לפנה"ס. ה'ג'ואנג דזה' הוא ספר נפלא המביא חשיבה רעננה, שירה, משלים וסיפורים, בעיטה במוסכמות, עושר ציורי, הומור, ספקנות ואמונה, ארציות וריחוף.
ג'ואנג-דזה היה ממשיך דרכו הפילוסופית של לאו-דזה, אך הוא יסד זרם מחשבה עצמאי ודרך למידה יחודית. לתפיסתו ה"דאו" - (מכאן הגיע המונח טאואיזם) הוא למעשה קיומה של מציאות אובייקטיבית, מקור הדברים כולם. על השלטון לאמץ את הדאו של הטבע - אי עשייה היוצר את שאר הדברים. מכאן, על השליט למשול על אזרחי המדינה באי עשייה ולהחזיר בצורה זו את האנושות אל המצב המקורי טרם התפתחותה.
הבלוג עבר לאתר GUANXI.CO.IL להמשך קריאת הפוסט לחץ כאן
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה