הטלפון בחדר המלון מצלצל.....
אני מבין שבאו לקחת אותי....ואפילו הגיעו בזמן....
השותפה שלי מבקשת ממני לרדת, הנהג מחכה לי מעבר לכביש.
אני יודע שבחוץ חם מאוד. אני חובש את הכובע הירוק שלי. מגלגל את התיק הגדול במעלה המדרגות לכיוון היציאה מהמלון. מישהו מעבר לכביש מסמן לי. הבנתי שזה הנהג שבא לקחת אותי לפגישה.
למרות שעת הבוקר המוקדמת, הרחוב עמוס לעייפה, ריח האוכל החריף, חמוץ-מתוק באוויר, ( ריח מאוד לא מגרה, בלשון המעטה). מאות אנשים מימיני ומשמאלי, ממהרים לדרכם.
אני פוסע לאיטי, מנסה לפלס דרך, במאמץ גדול, ואפילו בדחיפות ידיים, בין העוברים ושבים כדי שאוכל להגיע לסף המדרכה. תוך כדי ההידחקות בין ההמון, אני מרים את התיק הגדול שלי ומחבק אותו היטב בזרועותיי, מנסה לחצות את המדרכה לכיוון מעבר החצייה המוביל לעברו השני של הכביש. הנהג עוקב אחרי במבטו כול הזמן.
הבלוג עבר לאתר GUANXI.CO.IL להמשך קריאת הפוסט לחץ כאן
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה